רגע אחרי החתונה... חלק א'
החתונה הייתה מדהימה, טוב זה מה שלפחות כולם אומרים....
הם רקדו, נהנו, אכלו אוכל טוב של קייטרינג כשר בתל אביב ושתו אלכוהול בשלושים ושתים דולר למנה.
רגע אחרי החתונה נותרנו אני והיא בתוך הסוויטה הדי מפוארת שכרנו מבעוד מועד, מלון בוטיק קטן לא רחוק מגן האירועים שערכנו בו את האירוע.
אתם יודעים, הרגע הזה, הרגע שאחרי כל הבלאגן הוא אחד הרגעים המוזרים ביותר שיש בחייו של אדם.
תחושת ריקנות עצומה.
שנה של הכנות קדחתניות באו לסופם ברגע אחד.
כולם חושבים שהרגע שבו הזוג הצעיר מגיע לסויטת הכלולות הוא רגע רומנטי, מצטער לפוצץ אשליות...
אולי פעם, שהנשים היו שומרות את עצמן לרגע שאחרי החתונה היה אפשר לומר שיש משהו רומנטי ב"חדר ההתיחדות" היום? יוקר, גורנישט.
הגענו כל כך גמורים שלא היה לנו כוח להזיז אצבע.
להיות ביחד אפילו לא עלה בתור רעיון...
התלבטנו בין ללכת לישון לבין לספור את הצ'קים.
העלויות של החתונה הזו היו עצומות, אין לי מושג איך אבל הצלחנו להגיע עד קצת יותר ממאתים עשרים אלף שקל.
הסיכוי שהצ'קים שחיכנו לנו בכספת יכסו את העלות העצומה של האירוע המרשים היו קלושים.
אמנם הזמנו ארבע מאות אורחים אבל אני לא מאמין שכל אחד מהאורחים רשם צ'ק על יותר מחמש מאות שקלים לגולגולת.
לאדם שעדיין לא התחתן קשה מאוד להבין עד כמה זה קשה לממן אירוע מרשים.
גם אני חשבתי שאני אצליח לסגור את הסיפור במאה אלף שקל – בסוף זו הייתה כמעט רק ההוצאה על הכלה...
מה בסך הכל היא רצתה?
שמלת חתונה בעשרת אלפים שקל? קיבלה.
הסרת שיער מכל מקום בגוף והגדלת חזה לקראת האירוע? רשמתי עוד צ'ק.
ספר ומאפרת צמודים שיבלו איתה בכל היום? יש גם יש.
היא אמרה שבסוף כולם מדברים רק על איך שהכלה נראתה, אז כדאי להשקיע בזה.
אי אפשר להגיד שזה לא נכון, אז אמרתי לה כן גם על זה...
בסוף נראה לי שנצטרך לעבוד עוד כמה שנים טובות כדי לכסות את העלות העצומה של החתונה הזו.
העיקר שכולם נהנו..